רבי אברהם
דוד מבוטשאטש
נולד
ביום ו' אדר תקל"א בנאדבורנה לאביו ר' אשר אנשיל
וואהרמן מגזע המהרש"א. כבר בצעירותו נתפרסם
כעילוי וזכה להערצתם של בעל "לבושי שרד" ורבי
משולם מטיסמיניץ שבחנוהו בתורה. כשהוא בן עשר, רבה של בוסשאטש
רבי צבי הירש קרא בעל שו"ת "נטע שעשועים" בחר
בו כחתן בתו ובביתו שקד על למוד התורה בחברת רבי חיים מטשרנוביץ.
בהיותו בן עשרים נתמנה לרב ביאזלוביץ. כאן הכיר לראשונה
את רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבקר ברימאלוב הסמוכה
ומאז דבק בו ובדרכיו הוא נמנה גם על תלמידיו
של רבי משה לייב מסאסוב.
כרבותיו בחסידות הצטיין
באהבת ישראל עצומה ובהתלהבות עילאית.
עם
פטירת חותנו בשנת תקע"ד נתקבל לרב בבוטשאטש,
בה הגיע לרום גדולתו מכאן עמד בקשרי שו"ת עם
גדולי הדור וכרת ברית של אהבה וידידות עם רבי
אפרים זלמן מרגליות מברודי ורבי צבי הירש מזידיטשוב.
מאות תלמידים נתבשמו מריח תורתו וחסידותו
ובתוכם רבי שלמה מסקאהל בעמח"ס שו"ת "בית שלמה", רבי אפרים אלישע
מטשרנוביץ, רבי שמערל מרימלוב, רבי משה מרודזאנוב, רבי פייבל הלוי
שרייער מברודטשין מת"ס "גידולי הקדש "מקדש מעט"
ו"אסיפת זקנים" ואחרים. בנו רבי ישראל לייב
היה חתנו של רבי ישעיה מיאסי.
רבי
אברהם דוד חיבר ספרים חשובים בהלכה ובחסידות
"דעת קדושים" ג"ח על שו"ע ויו"ד "אשל אברהם" "מחזה
אברהם" "חוזה דוד" ותפלה לדוד" "תהלה לדוד" ועוד.
נפטר ביום כ"ט תשרי תר"א
כי מציון
תצא תורה ודבר ה' מירושלים
אמרו
חז"ל כי מציון תצא תורה שמשם הוראה יוצאת לישראל
ודבר ה' זו הלכה מירושלים וי"ל ג"כ בי מציון
שערים המצוינים בהלכה בפלפול דלחדודי במה
שאינה נוגעת כלל להלכה למעשה תצא תורה היינו
להורות לתלמידים דרך הלימוד, ודבר ה' זו הלכה
למעשה מירושלים; מיראה שלם היינו הצדיקים השלמים ביראה
שלומדים רק מה שצריך לידע הדינים על בוריים
מה יעשה ישראל ולא לעסוק בפלפולים שאינם נוגעים
למעשה. גם י"ל כי מציון המצויינים בהלכה למעשה
תצא תורה הוראה יצאה לידע מה יעשה ישראל באיסור
והיתר ודבר ה'; היינו סודות התוה"ק כי הם מכונים
בחי' תורת ה' כי רק הם זוכים שנגלה אליהם דבר
ה' סוד
ה' ליראיו ולישרים בלבותם סודו ואין מגלין
רזי תורה אלא למי שראוי לכך חוזה דוד מיכה
ה ג א
ו ל ה
הגאולה
תהיה בזכות התוה"ק מש"ה ורוח אלקים מרחפת על
פני המים אמרו חז"ל זו רוחו של משיח היינו בזכות
מים - התוה"ק - ע"י זה הנה מלכך יבוא לך וכן הוא
והיה עקב הסוף ע"י שתשמעון לדברי התוה"ק והיום
אם בקולו תשמעון כמו שאחז"ל בזה וכן הוא מש"ה
כי תעבור במים אתך אני להצילך מהגלות בבחי' כי יתנו בגוים
עתה אקבצם רק ע"י התוה"ק יהיה התיקון הנכון
כי החטא היה בפירוק עול תוה"ק כמש"ה על עזבם
את תורתי
ומצד זה הוא מ"ש בזוה"ק שבסוף דרייא יתגלון
סודות התוה"ק שע"י זה תהיה הגאולה בב"א מחזה אברהם
בראשית
על ידי
התורה מתקרבים לפנים
ע"י התוה"ק
מתקרבים לבחינת פנים וז"ש בהעלותך את הנרות.
חסר, דהיינו
כשתרצה להעלות את חסרי הדעת במה תהיה להם עליה
בעוה"ב עולם העליון אל מול פני המנורה יאירו
שבעת הנרות עליתם היא מצד שגרמו שהנרות מלא
הם הת"ח שהם בחי' עמודי שבעה דהתוה"ק האירו מבחינת
פני המנורה כי מצד שהנרת חסר הם ע"ה הספיקו
להת"ח כל צרכם ועי"ז האירו הנרות מלא הת"ח מפני
המנורה מצד שהיו לומדים תוה"ק בהרחבת הלב וע"י
תוה"ק זוכים לבחינת פנים. וחזית איש מהיר במלאכתו
לפני מלכים יתייצב התוה"ק מביאה לידי זריזות
והיינו מלאכת שליחות אדם לעוה"ז להשיב אמרים
אמת ובצל החכמה בצל הכסף והיינו מש"ה ויעש כן
אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה חסר דהיינו
שכן היתה מדתו הטובה אוהב את הבריות ומקרבם
לתוה"ק דהיינו שגם חסרי דעת תוה"ק העלה אותם
אל מול פני המנורה שהיה מלמדם תוה"ק שם בהעלותך
מי שאינו
עוסק בתורה
אוי להם
לבריות מעלבונות של תורה שכל מי שאינו עוסק
בתורה נקרא נזוף ובמדרש שמו"ר פרשה מ"א איתא
ג"כ משנה זו ושם כתיב שכל מי שאינו עוסק בתורה
תדיר וכו' ובזה מיושב מה שחשבו רבים שקאי על
אותם שלא התחילו כלל לעסוק בתורה מעולם ולזה
היה קשה להם מה שמביא ראיה מן הפסוק נזם זהב
באף חזיר וכו' שמשמע שעכ"פ עוסק בתורה לפעמים
אך הכוונה כמ"ש במדרש שאינו עוסק בתורה תדיר
והיינו שהחשש הוא בדרך תלמיד חכם עץ החיים
ומואס בה ח"ו והרי זה מסגנון שאמרו חז"ל אין
התורה מתבזית אלא ע"י לומדיה כי בודאי מי שלא
טעם עדיין טעמי התורה הקדושה ולא נגה עליו
עדיין אור התוה"ק ולא ידע חין ערכה ויוקרה וגודל
מעלתה אין עליו אשמה כ"כ אך מי שכבר נתוודע
לו ממעלת התוה"ק מצד שעסק בה ואח"כ חזר לסורו
בבחי' אשה יפה וסרת טעם שמקודם היה התוה"ק אשה טובה
יפה בעיניו אילת אהבים ויעלת חן ואחר כך פירש
הרי בחי' כי דבר ה' בזה וגדול מאד עלבון התוה"ק
וזהו בחי' מ"ש כל מי שאינו עוסק בתורה תדיר נקרא
נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר וכו' דהיינו דקאי
ג"כ על מי שאפשר לו לעסוק בתורה תדיר בלי הפסק ואינו
רוצה בזה רק עושה תורתו עתים שאמרו חז"ל העושה
תורתו עתים מפיר ברית ואמרו חז"ל נואף אשה חסר
לב זה הלומד תורה לפרקים וכמ"ש במק"א בזה והיינו
ג"כ במי שאפשר לו לעסוק כנ"ל וזה שאמר באף חזיר
בבחי' שאמרו חז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור
לטהרתו וכן הוא העוסק בתורה לפרקים שזהו" חוזר
לטהרתו ואינו עוסק תמיד בתביעות כפי האפשריות
ובחי' אשה יפה וסרת טעם שהתוה"ק נמשלת לאשה
ומסיר טעמה והוא בחי' מעוות לא יוכל לתקון שאמרו
חז"ל בזה אין קורין מעוות אלא מי שהיה מתוקן
מתחילה ונתעוות ואיזהו זה ת"ח הפורש מן התורה
והיינו כנ"ל ונקרא ג"כ בה" נזוף בגדר מדה כנגד
מדה כמו שהוא מבזה התוה"ק הוא נעשה בזוי בעיני
הבריות דברי אבות פ"ו
אודות
חינוך קטנים
אודות
חינוך קטנים שיש; דרך ללמדם ע"י דברים קשים כגידין
או קללות ויש ג"כ דרך ללמדם ע"י הכאות גם דכי
בדברים לא יוסר עבד משמע שמי שאינו בעצם בגדר עבד
מתייסר בדברים עכ"ז קטנים עד י"ג שנה הם בכלל
ושבט לגיו חסר לב שאין, יצ"ט בהם ועדיין לבם חסר מהבין
מצד שלב כסיל מושל עליהם וכל עצמיות בנינו
מהיצה"ר כמ"ש מפנק מנוער עבדו דקאי אכח התאוה
שמציאותו כדי להיות עבד להאדם להזכירו הצטרכיותיו
ממילא הקטנים שהם בבחי' עבד יש ליסרם בשבט וגם
מי שהוא בבחי' בן הרי חושך שבטו שונא בנו ועכ"ז
צריך הבחנה להכות בשבט קטן או רצועה ומה שהקפידו
חז"ל על דחוי מחי לבריה רבא זה מצד דלפ"ע לת"מ
אך קטן דלא סגי בלא זה אין פשע כשעושה למען
שילך בדרך טובים אך בגדול שיש השש כשיכביד
עליו יותר מכפי כח סובלו זו"ז לא יתקיים צריך
הדרכה בדרך המצוע. ואולי כמו שלמירמי אימתא
אאינשי ביתא מצד התיקון נכון גם לשבר כלים
להראות כעין חימה והו"ל כמחשבתו ניכרת מתוך
מעשיו לגבי החכמים ונבונים אולי כן הוא בדברים
רעים שאדם מוציא מפיו על ילדים בעת חינוכם
לטוב דהו"ל בכלל מחשבה ניכרת שאומר כן רק מצד החינוך והלב
חפץ בברכה וכן אשה שיצא מפיה קללה על ילדים
שאינם בני מצווה עדיין גם שהילדים עשו שלא
כשורה גם שלפי שכלם לפי מספר השנים הו"ל למידע
להזהר בכזה נהי שמצוה ליסרם כדי ללמדם על העתיד
עכ"ז הקללה שיצאה אז מפי המוכיחם הם בבחי' כצפור
לעוף וכדרור לנוד כן קללת חנם לא תבא כיון שאינם
בכלל עונשים לא בב"ד של מטה ולא בב"ד שלמעלה
גם שנתפסים לפעמים ע"י אבותיהם או ע"י שפגמו
בגלגול הקודם עכ"ז שעל מעשים רעים שעושים בקוטנן
אין מענישים על העבר רק דרך חינוך לטובה ע"י
הכאות או הפחדות לתקן העתיד אך שתחול התעוררות
ע"י מעשיהם דעבר גם שהוא בגדר פשיעה לפי חכמתם
מ"מ כיון שאינם בני עונשין אין חלות כלל לשום
נדנוד כל דהוא מקללה רק מתהפך לברכה ומ"מ נכון
טפי לשמור פיו גם מזה בכל מה דאפשר ודברי חכמים
בנחת נשמעים. שם
שני הכתרים
צדקה ומשפט
א
ציון
במשפט תפדה ושביה בצדקה י"ל עפ"י מ"ש במקום אחר
שבחינת צדקה היא בחינת כתר חיים ובחי' המשפט
הוא בחיי כתר החירות שהם שני הכתרים שהכתרנו
במתן תורה הקדושה וזש"א ציון במשפט תפדה כי
הגלות מיעטה את גלוי החירות כמש"ה איכה ישבה
בדד העיר וכו' היתה למס שהמס נמשך ע"י הגלות
לחוץ מציון וכשיגיע זמן גלוי החירות דעם בני
ישראל תפדה ציון ע"י כח המשפט ושביה יזכו לכתר
החיים הנצחיים ע"י כח הצדקה חוזה דוד לישעיה
ב
שמרו
משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא כי משפט
מכוון כנגד כתר החירות שהוא ע"י מצוות לא תעשה
שהוא בשב ואל תעשה ובחי' צדקה מכוון נגד כתר
החיים שהוא ע"י רמ"ח מ"ע והיינו בחי' ועשו צדקה
בחי' מ"ע כי קרובה ישועתי לבוא ע"י כח המשפט גם אם
אין ח"ו עשיית משפט בפועל שאין כח לכוף כאגמון ראש המסרבים
כמו שהוא בכמה זמנים בזה הגלות עכ"ז כיון שיהיה
רק בחינת שמירת המשפט שלא יהיה עכ"פ יוצא משפט
מעוות ע"י כח השב ואל תעשה קרוב לבוא הישועה
בפועל שיתקון גם משפט צדקה בפועל, וזהו בחי' ישועתי
כי המשפט לאלקים הוא ועמכם בדבר המשפט שלולא
סייעתא דשמיא אי אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא
דהלכתא לנכון בדיני ממונות שהם כמים שאין להם
סוף והש"י מושיע חוסים ממתקוממים ועוז לעמו
יתן שיהיה בהם כח לכוף זרוע רשע כדי שיהיה נכון בפועל
מצדינו וע"י משפט יש שלום בבחי' משפט שלוט שפטו
בשעריכם הרי שע"י עוז יש ברכת השלום וע"י התעוררות
כח הצדקה מצדינו תתגלה הצדקה האמתית מהש"י
שיחמול על עמו בני ישראל ברחמיו המרובים לרב
טוב נצח שם שם
חסד ואמת
שמעתי
מהרב החסיד מוה' ישראל אברהם נ"י בהרב החסיד
המפורסם בש"ט מוה' משולם זוסיא ז"ל שאמר עמשחז"ל
אלו היה שם לא היה נגאל שעל זה אינו מצטער כלל
כיון שמ"מ לא היה שם רק הכוונה שכיון שבעבור
זה היתה יציאת מצרים וכשהוא מוציא א"ע מכלל
העבודה סופו ליפול ולא יהיה נגאל ואמר שירמז
מה העבודה הזאת לכס על בחי' חציו לכם שאחז"ל גם
אמר שהקהה את שיניה הכוונה מצד שבטחינת השיניים
יש סילוק הקליפות כבכוונת אכילה וכשאינו בסגנון
זה אינו בכלל גאולה. ואמרתי לו שיש לומר שלכך רצה יצחק
אע"ה לברך ע"י סעודה שיביא עשו כדי שיסלק הקליפות
ע"י סגנון אכילה. ובשם הרב החסיד המפורסם בש"ט
מוה' מרדכי ע"ה מק"ק קרעמיניץ שמעתי שלכך נטה
יצחק תחילה מלברך ליעקב מצד שהברכה שע"י אדם
הוא בגבול וליעקב ניתן נחלה בלי גבול. בן שמעתי
ואולי רצון יצחק אע"ה תחילה לברך את עשו היה
כדי לפייס מדת שלום גימ' עש"ו ששלום אמר אל יברא
אדם שכולו קטטה והפיוס ע"י אכילה בחי' צ' לעיסה
וצדקה אמרה יברא אדם כי כולו צדקה ורבקה סיבבה
שיהיה הפיוס ע"י צדקה וחסד כי סעודת צדיק הוא
ג"כ חסד ויהיה כן ע"י יעקב שמדתו אמת שאמר ג"כ
אל יברא והוא בחי' חסד ואמת נפגשו דברי דוד הגדה של פסח
משה שורש
כל ישראל
משה רבינו
ע"ה היה שורש של כל ישראל ועי"ז היו כולם מדובקים
בהש"י. יש עובד מאהבה ויש עובד מיראה, והם שני הפכים
והעובד משניהם כאחד עבודתו חוץ לטבע וכל אחד
מושך על עצמו דביקות כפי מדת עבודתו ישראל
אז היתה עבודתם חוץ לטבע לכך הורידו הקב"ה על
הר סיני שהוא חוץ והורידו התורה לארץ שהוא
קדומה אלפיים שנה בשביל ישראל נבראה וסה"כ
העולמות שהוא ג"כ חוץ לטבע ע"י עבודתם אז חוץ
לטבע וכיון שנפרדו ישראל מגדולת דביקותם.
ומשה עדיין היה דבוק לכך הוריד עמו הלוחות,
כי אח"כ לא יוכל עוד שוב לעשות חוץ לטבע כיון
שנתקלקל השורש של העבורה, וכיון שהוריד נעשה טבע כמשל הזכוכות
הנעשה מגוש העפר שע"י הרגל נעשה טבע אף שהוא
חוץ לטבע וכן דבר זה נצחי ע"י צדיקי הדור נעשה
החכמה והחסידות שהוא חוץ לטבע טבעי שיוכלו
לקבל בעלי הטבע היטב מחזה
אברהם תשא
החבורה
אל תהי
רשע בפני עצמך; הכוונה שתאהוב אחוה וריעות עם טובים
כי כשתבחור להיות בפני עצמך דוקא הוא עדות
כאילו אתה רשע ח"ו מצד שמדת הרשעים שהפיזור
נאה להם ולא כינוס וחיבור וצדיקים יפה להם
הכינוס וזה הוא מה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על
גורל הצדיקים ששבט הרשע הוא רק הפירוד היפה להם שהוא מצד
הסט"א דשרי בפרודא כידוע. אך הצדיקים מסטרא
דקדושה דאזיל בחיבור' ולזה הכינוס והחבורה נאה להם ולעולם
גם בגדר גורל ומשקל שאיננו מקור החלטיות להצדקות
כי לא ישלחו בעולתה ידיהם כמה שהוא גרמא לעולה
כל דהו ח"ו כי ה' בסוף התיבה במקום ל' בתחילתה
וה' ראשונה נעשית ה' כידוע והרי זה כאילו כתוב
כלעולה והיינו שכינוס שלהם שהוא בבחי' יד קיבוץ
אצבעות שהם מקובצים על יד איננו גורם לעוולה
דברי אבות פ"ב
אין בפרט
אלא מה שבכלל
סולם
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים
עולים ויורדים בו; יש לרמז בזה כי אין בפרט אלא מה
שבכלל כשמכוון בתחילה בתפלתו ע"ז נמשך גם אח"כ
בהסתמיות כאלו היה מכוון בכל פרט ופרט כדקיי"ל
בכתיבת סתוה"ק כשאומר תחילה שעושה לשמה כל הסתמיות
שאח"כ כאלו מפורש בפרטות ועל דעת הראשונה הוא
עושה. וכן הוא בכל הענינים וזהו סולם מוצב
ארצה אף שאח"כ מוצב ארצה בלי זכרון בנגלה ובפירוש
לש"ש מ"מ מלאכי אלקים עולים תתלה עי"ז ראשו ראשיתה
שהיה בנגלה מגיע השמים לש"ש ובתר רישא גופא
גריר ויורדים מלאכי אלקים אח"כ להשפיע רב טוב גם
בהסתמיות ע"ד ואנכי אעלך גם עלה רק מצד דרכי
חסידות התשוקה להרבות אהבת הש"י מכל צד בפרטות
בדרך שעשושים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד
עי"ז נדמה בעיני החסידים הגדולים כאילו חסרון
התעוררות אהבה בפרטות בכל דיבור ודיבור כאילו
היה זה בגדר לב רחוק ומצד זה הוא מ"ש בספה"ק
גם הפלגות גדולות לגבי מיעוט כוונות פרטיות
והוא רק לזרוזי טפי בדרכי הסידות ומעין משאח"ז
שע"י חסרון מועט שמפגישים צדיקים בעצמם נדמה
בעיניהם כאלו שרפו ח"ו התוה"ק מחזה אברהם תולדות
הודאה
בהגיע
תור התפשטות החיבור הלז חלילה לי מחדול מהיות
בהודאה אחר הודאה להש"י אשר עד כה עזרני ומחשוכא
לנהורא הוציאני מאז חדלתי מלהאמין בחיי זה
יותר מארבעה ועשרים שנה וכמעט כקרח מכאן ומכאן
רעיוני הבהילוני חצי שנה ברצופים אתכריית
רוחי ותסמרנה שערות בשרי ומנוחה הדריכוני
והשב רוחי לא הנהוני עד שבחמלת ה' עלי לכסלה לא
שבתי ונחתי ושלוותי ושקטתי בהגיעי לפני מו"ר
כבוד הרב הגדול החסיר המפורסם אא"ק מוה' משה
יהודה ליב ע"ה שהיה שלוחא דרחמנא והמשיך עלי
ישע קרוב בחסד וחנינות ולא בגיני וכמעביר הנייר
מעל הצלוחית הסיר והעביר מעלי רוח השטות וקוצר הרוחות
בטירוף הדעת וקטטות מה שהרגשתי מתהילה ועד
סוף אין שלום בעצמי בין דרכי החסידות לדרכי
התלמדות ומשמיא מיהב יהבי לי חנינות הדעת להורות
לפני הרבה דרכי שלום לרוח מבינתי לנתיבות הנהגתי
ואמרתי אני לעצמי מה אני רק מלא בושה ונבלמתי
להרים פני כי דליתני ומיורדי בור חייתני מסתמא
למחיה שלחני להחיות עם רב לידע ולהודיע מה שחנני וגם שאין
רשאי לומר קבלו דעתי והן רשאין ולא אני מכל
מקום מי זה מחשיך עצה במילין בלא דעת והשומע
ישמע ואוזן מילין יבחן כמוהם כמוני תפלה לדוד בהקדמה
בן עשר
בהיותו
בן עשר שלח אחריו מחותנו להביאו לביתו לימי
החג להתעלס אתו באהבים ויהי בהיותם בדרך התקדרו
השמים בעבים וגשם מטרות עוז ניתך ארצה ויקהו כל
אחד מהם את אדרתו ויכסו ראשיהם להיות להם למגן וצנה בעד
גשם שוטף ואבני ברד אשר נשתפכו לארץ בעצמה
ויהי לאחר שהפסיק הגשם ויסר השליח את אדרתו
מעל פניו ויהי בבואם לטיסמיניץ והנער עוד אדרתו
על ראשו. וירא האיש ויתבונן בו והנה עיניו
סגורות ושפתיו נעות כמתפלל והנה הוא משתאה
מחריש לדעת דבר מה בפיו ויט אוזן קשבת לדבריו
והנה הוא שונה ספר חובת הלבבות על פה כפי אשר
היה חרות על לוח זכרונו תולדות
הראב"ד